כותבים על מה שעושים או עושים את מה שכותבים

אחד הדברים ששמתי לב אליהם במסע (הפומבי) שלי עם MyBranda הוא עד כמה עצם הכתיבה והשיתוף של החוויות והתובנות שלי מחייב אותי לעשייה והתפתחות. שיתוף הוא סוג של חותמת.

הרבה יותר קל לדחות או למסמס משהו שחשבנו לעשות ולא סיפרנו לאף אחד מאשר להתמודד עם שאלות של ״נו אז מה קורה עם מה שסיפרת…״ (ואז להסביר שלא, בעצם לא התאים).

אלו שמכירים אותי מקרוב, יודעים שעבורי מילים (לא רק כתובות) הן סוג של התחייבות. אם אמרתי שאעשה משהו, זו קודם כל התחייבות מול עצמי, ועצם פעולת השיתוף נותנת לזה תוקף נוסף. ואכן, כתיבה חשופה ברשת מרגישה לפעמים כמו התחייבות על סטרואידים  לא רק ששיתפתי, זה גם נשאר ברשת לדיראון עולם  לכן, לא מפתיע שיש כאלה שמעדיפים להמנע, ואותי דווקא זה מדרבן !

העניין הוא, שהיתרון המרכזי שבכתיבה לא מתמקד בפרסומו ברשת. כתיבה היא קודם כל עבורכם!

הרבה לא יודעים שכתיבה (בעיקר על דף) היא כלי מדהים לשכתוב ושיפור חוויית המציאות. והיום זה כבר מגובה בנתונים!

מחקרים הוכיחו שלפעולת Journaling היכולת לשפר באופן מובחן מגוון של יכולות קוגנטיביות ופיזיולוגיות:

• שיפור זיכרון

• הגברת פרודוקטיביות

•  ניהול סטרס וחרדה

•  שיפור הבריאות

•  העלאת רמת אינטליגנציה ו IQ
  

- מחקר מ 2023 מצא ש 45% מהאנשים שכתבו באופן קבוע מרגישים שהם יותר בשליטה על הבריאות שלהם.

- מחקר נוסף הראה שיפור משמעותי בפרודוקטיביות של נחקרים המתמודדים עם ADHD

הסיבה: ההתארגנות הקשורה בפעולת הכתיבה מגרה את המוח, מרחיבה את אוצר המילים שלנו וגם נותנת לנו תחושה של שליטה.

כתיבה יכולה להיות פונקציונלית: רשימות, משימות תוכניות. כתיבת תוכנית מציאות עתידית היא כלי מוכר למנהלים עוד מימי ה MBA , (יש ממש תרגיל של כתיבת מכתב לעצמי). והיא יכולה להיות אסוציאטיבית- לתרגם את התחושות והחרדות שלנו למילים, ובכך לאפשר לעצמנו להניח את זה בצד במקום להסתחרר.

אז אני בחרתי לשלב בין שני העולמות הללו ועבורי זו תרפיה של ממש! והמטרה היא שהמילים שלי יסייעו ויתנו ערך לא רק לי אלא גם למי שקורא אותן...